מתי כותבים א ומתי ע — תרגול כתיב נכון לכיתה א

אחד הבלבולים הראשונים של הכתיב בכיתה א הוא בין א ל־ע. בעבר הרחוק היה ל־ע צליל גרוני נפרד, אבל רוב דוברי העברית היום כבר לא מבחינים בו, וכך מילים כמו אוזן ו־עוגה נשמעות עם אותה פתיחה בדיוק. לכך מצטרפת סיבה שהורים פחות מכירים: א היא אחת מאותיות אהו״י, שמשמשות בעברית גם כסימני תנועה — נושא שנלמד בכיתה א בפני עצמו — ולכן ילד שהפנים ש־א מסייעת לסמן תנועה נוטה להציב אותה גם היכן שהתפקיד שייך ל־ע, בעוד ע לעולם אינה מסמנת תנועה. המשמעות המעשית: את הכתיב של כל מילה צריך להכיר ולזכור, לא לנחש לפי הצליל. מזל שרוב המילים בשלב הזה מוכרות מאוד — איש, עין, אוכל, עץ — כך שהתרגול נשען על אוצר מילים שהילד כבר חי בתוכו, ומשפחת מילים שלמה נפתרת יחד עם המילה הראשונה שבה.

בברומי מתרגלים את זה במשחק הכתיב: הילד רואה תמונה — למשל אוזן — ובוחר בין שני איותים, אחד עם א ואחד עם ע. בחירה נכונה זוכה בחיזוק חם, וטעות לא מסומנת באדום אלא מזמינה לנסות שוב. המילים מתאימות את עצמן לילד: מתחילים במוכרות ביותר ומרחיבים משם בהדרגה.